פסק-דין בתיק ת"א 14241-04

1.         לפניי תביעה ותביעה שכנגד הנובעות מסכסוך שהתגלע בין קבלן-משנה לקבלן-ראשי, שהתקשרו במספר הסכמים לביצוע עבודות במספר פרוייקטים. קבלן-המשנה היא התובעת והנתבעת שכנגד. לשם הנוחות היא תכונה להלן: "התובעת". הקבלן-הראשי היא הנתבעת והתובעת שכנגד. לשם הנוחות היא תכונה להלן: "הנתבעת". סכום התביעה הועמד על סך של 61,780 ש"ח נכון למועד הגשת כתב התביעה (22.12.04). סכום התביעה שכנגד הועמד על סך של 95,512 ש"ח נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן (17.5.07).

2.         תיק זה, שעניינו סכסוך שגרתי למדי בין בעלי מקצוע בענף הבנייה, היה תלוי ועומד בבית המשפט זמן רב. אחת הסיבות לכך היא, שעבודתו של המומחה אותו מינה בית המשפט על מנת לחוות דעתו באשר למחלוקות הקיימות בין הצדדים, נמשכה זמן רב. חוות הדעת של המומחה הוגשה רק לאחר קרוב לשלוש שנים; לאחר מכן נשלחו למומחה שאלות הבהרה; ולבסוף, הוזמן המומחה, לבקשת התובעת, לבית המשפט כדי להיחקר על חוות דעתו. מעדותו של המומחה עולה, כי הוא קיים עם הצדדים 4 או 5 פגישות, והוא ערך שני ביקורים באתרי הבנייה.

3.         לשני הצדדים, ובעיקר לתובעת, היו הערות והשגות על חוות הדעת. הנתבעת הייתה מוכנה לקבל את חוות כפי שהיא, ואולם מנגד ביקשה התובעת לחלוק על חלק מקביעותיו של המומחה. מטעם זה, בנוסף לשתי הישיבות שהתקיימו עוד לפני ההחלטה בדבר מינויו של המומחה, קיים בית המשפט ישיבת הוכחות נוספת אשר בסיומה השמיעו הצדדים את סיכומיהם בעל-פה.

4.         אף שלבית המשפט הייתה תקווה כמוסה כי חוות דעתו של המומחה תניח את דעתם של שני הצדדים, ובזאת יוכרע הסכסוך, הרי שלא כך ארע. עם זאת, עבודתו של המומחה לא הייתה לשווא, שכן חוות הדעת של המומחה תשמש נקודת המוצא והבסיס לדיוננו. השאלות היחידות בהן בית המשפט נדרש להכריע עתה מתייחסות רק לאותם עניינים הכלולים בחוות הדעת אשר מי מהצדדים אינו מקבלם. כאמור, עיקר ההשגות על חוות הדעת מועלות מצידה של התובעת, והן מוקדו וצומצמו על ידי מנהלה במהלך הדיון שהתקיים ביום 4.11.12.

5.         בטרם אפנה לדון בעניינים שנותרו במחלוקת ולהכריע בהם, אציין כי שתי בעלות הדין בתיק זה היו מיוצגות על ידי מנהליהן. שניהם אנשי מקצוע וותיקים אשר שנות עבודה רבות ופוריות מאחוריהם. לכאורה ניתן היה לצפות לכך, שהעובדה כי אלו האנשים בהם מדובר הייתה צריכה לסייע לשני הצדדים לנהל דיאלוג כן וענייני ולהגיע להסדר מוסכם, כפי שנהוג ומקובל לעשות בסכסוכים רבים מסוג זה. אלא שלמרבה הצער, לא כך היה.

6.         הערה נוספת שיש להעיר היא, כי בפתח חוות דעתו מצא המומחה לציין, כי "הליך ההתקשרות העיסקית בין הצדדים לוקה בחוסר סדר בסיסי ונוגד כל כלל בענף הבניה... לא ברור באופן חד משמעי - מה הן ההצעות הרלוונטיות להתחשבנות? מה התוכניות הקובעות לביצוע? מה המפרט הטכני לביצוע?... היה קושי רב לקבוע את מסקנותי לפי המסמכים והעדויות שהוצגו בפני". אך מובן, כי הקשיים עליהם מצביע המומחה, אינם מסייעים בבירור העובדות ובקביעת ממצאים במחלוקות הקיימות בין הצדדים, שהתאפיינו בירידה לפרטים ולפרטי הפרטים.

7.         אפנה, אפוא, לדון ולהכריע בעניינים שנותרו במחלוקת.

בית ספר גונן

8.         ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7.9.06 עסקה כולה בהתקשרות שנקשרה בין הצדדים בקשר לעבודות שהתובעת התבקשה לבצע עבור הנתבעת בבית ספר גונן. הישיבה ארכה למעלה משלוש שעות. בסוף הישיבה הוברר, כי המחלוקת בין הצדדים לעניין התקשרות זו עומדת על סכום של 12,257 ש"ח בלבד. במסגרת חוות הדעת שניתנה לאחר אותה ישיבה, קיבל המומחה חלק מטענות התובעת לעניין התקשרות זו, וחלק אחר הוא דחה. במסגרת ההליך שלפניי מעלה התובעת השגות לגבי שלושה עניינים הכלולים בחוות דעתו של המומחה ביחס להתקשרות זו, בהן אדון להלן.

9.         ההשגה הראשונה מופנית נגד העובדה, שהמומחה לא ראה לזכות את התובעת בסכום 7,853 ש"ח עבור "תוספת גלוון". התובעת טוענת, כי בין הצדדים הוסכם שהיא תהיה זכאית לתוספת של סכום זה מעבר לסכום הבסיסי עליו הסכימו הצדדים. מנגד טוענת הנתבעת, כי הסכום עליו הסכימו הצדדים כלל את עבודות הגלוון אותן היה על התובעת לבצע. בחוות הדעת נימק המומחה את דעתו כי יש לדחות את תביעת התובעת בסעיף זה בכותבו: "מאשר את טענת משב"ט שכל העבודות בחוץ צריכות להיות מגולוונות" (סעיף 31). בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי התובעת כתב המומחה: "אין בידי הצעת מחיר מאושרת שקובעת שהמחיר לעבודות המסגרות בחוץ הינם ללא גלוון. התוכניות מדברות על מערכת מגולוונת. אין שינוי בסעיף".

10.        המחלוקת בין הצדדים בעניין זה לובנה בישיבה שהתקיימה ביום 7.9.06. מנהל התובעת טען, כי בתחילה מסר למנהל הנתבעת את הצעת המחיר שסומנה בספרה "1" ואשר בה נכתב, כי הוא דורש "תוספת 20% לגלוון". לדבריו, כאשר מנהל הנתבעת קיבל את הצעת המחיר הזו, הוא ביקש לדעת לאיזה מבין הסעיפים הכלולים בהצעת המחיר מתייחס הגלוון. לטענת מנהל התובעת, לנוכח בקשה זו הוא ניסח הצעת מחיר חדשה, שסומנה בספרה "2" ואשר בה נכתב: "לסעיפים מ-5 ועד 14 תוספת 20% לגלוון המחירים לא כוללים מע"מ". טענת מנהל התובעת היא, כי הצעתו התקבלה על ידי מנהל הנתבעת ומכאן שהתובעת זכאית לתוספת של 20% ביחס לכל הפריטים שגולוונו.

11.        מנהל הנתבעת דוחה את טענת מנהל התובעת ולפיה האחרון מסר לו תחילה את הצעת המחיר שסומנה "1". מנהל הנתבעת מאשר כי מנהל התובעת מסר לו את הצעת המחיר שסומנה "2", בה כתוב, כזכור, כי התובעת דורשת תוספת גלוון בשיעור של 20%, ואף מציינת את הסעיפים בהם מדובר. אלא שלטענת מנהל הנתבעת, דרישה זו של התובעת לא הייתה מקובלת עליו. לטענתו, בנסיבות אלה הוסכם בין הצדדים שהמחירים הכלולים בהצעת המחיר אותה הגישה התובעת לנתבעת כוללים גלוון, ולכן הוא הוסיף בכתב ידו את המילים: "סוכם הכל כולל גלוון". מנהל הנתבעת הודיע בעדותו, כי הוא מוכן ללכת בעניין זה לבדיקת פוליגרף (עמוד 9 שורה 18). מנהל הנתבעת מבקש למצוא תמיכה לטענתו בעניין זה בעובדה, שבחשבון מס' 2 אותו הגישה התובעת לנתבעת יש דרישה מיוחדת וספציפית בגין "תוספת גלוון לכלוב חיות חיצוני" בסך 500 ש"ח, אשר נדחתה על ידי הנתבעת. לדברי מנהל הנתבעת, העובדה שהתובעת ראתה לנכון להעמיד דרישה ספציפית בגין אחד הפרטים - דרישה שכאמור נדחתה על ידי הנתבעת - מהווה ראיה לכך, שלא הייתה כל הסכמה ל"תוספת גלוון" כוללת.

12.        מנהל התובעת איתן בדעתו כי בין הצדדים הוסכם שהתובעת תהיה זכאית לתוספת גלוון בסך 20%. הוא מכחיש את טענת מנהל הנתבעת בדבר ההסכמה לא טוען האחרון, והוא טוען כי מנהל הנתבעת הוסיף בעצמו, על דעתו בלבד, את המילים "סוכם הכל כולל גלוון". לדברי מנהל התובעת, "רק עם הגשת התביעה נודע לי שהוא הוסיף את המילים "סוכם הכל כולל גלוון". הוא אפילו לא השתמש בעט שלי אלא כתב בעט אחר" (עמוד 4 שורות 25-27). לדברי ב"כ התובעת: "כאשר המסמך המקורי היה בידו והוא יכול היה להוסיף הכל" (עמוד 9 שורה 19).

13.        בתמיכה לטענתו כי בין הצדדים הוסכם על "תוספת גלוון" העלה מנהל התובעת טענה בדבר ההיגיון הכלכלי של ההתקשרות. לטענת מנהל התובעת, את הגלוון הוא מבצע אצל בעלי מקצוע חיצוניים אליהם הוא שולח את הפריטים הטעונים גלוון, ועלותו של הגלוון רבה. מטעם זה, כך טוען מנהל התובעת, לא יעלה על הדעת שהוא הסכים לכך שלא יקבל תשלום כלשהו בעבור תוספת הגלוון. מנגד טוענת הנתבעת, כי עלות הגלוון אינה גבוהה כטענת מנהל התובעת.

14.        נקודת המוצא לדיון ב"תוספת הגלוון" היא הצעת המחיר אשר סומנה "2". במסמך זה כלולה, אמנם, דרישה מצד התובעת לתוספת גלוון עבור הפריטים שצויינו בו, ואולם מיד לאחר הפיסקה בה נרשמה דרישה זו מופיע משפט הסותר אותה, ואשר בו נכתב, בכתב ידו של מנהל הנתבעת: "סוכם הכל כולל גלוון". השאלה בה יש להכריע היא, האם משפט זה מבטא את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים - כטענת הנתבעת - או שמדובר במשפט שהוסף במרמה - כטענת התובעת.

15.        אכן פנים לכאן ולכאן. שתי הגרסאות אותן מעלים בעלי הדין אפשריות, ואולם לא ניתן לקבוע מסמרות. מנהל התובעת מייחס למנהל הנתבעת מעשה של זיוף, פשוטו כמשמעו. אלא שאינני סבור כי עלה בידו להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח טענה כבדת משקל זו. כידוע, על מי שמעלה כלפי יריבו טענת מרמה וזיוף, מוטל נטל ראיה מיוחד. "... הגם שהנטל הוא של מאזן ההסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה מעין-פלילית נוסח זיוף ותרמית הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענה תרמית וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" (ע"א 3546/10 אליהו מישאלי נ. אולגה קליין, סעיף 14 לפסק הדין).

16.        תמיכה לטענת הנתבעת לעניין תוכן ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ניתן למצוא בעובדה, שלאחר שהתובעת ביצעה את העבודות, בעת שהיא הגישה לנתבעת דרישה לתשלום עבור העבודות שביצעה (חשבון מס' 2 אשר סומן בסיפרה 3), נקבה התובעת בסכומים אותם היא דרשה מהנתבעת כשהם אינם כוללים תוספת נפרדת בגין גלוון. רק מאוחר יותר הגישה התובעת לנתבעת חשבון נוסף (חשבון מס' 4 אשר סומן בסיפרה 6) אשר מתייחס לתוספת הגלוון. לטענת מנהל הנתבעת, "התובעת סיפקה העבודה שכללו גלוון - בחשבונות לתשלום שהוגשו ע"י התובעת הופיע המחיר שנקבע בין הצדדים ורק לאחר 3 חודשים הגישה התובעת חיוב נוסף בגין גלוון מה שמצביע על נסיון ברור להוציא כספים במירמה מהנתבעת..." (תצהיר מיום 18.3.12 סעיף 12).

17.        על פי קו הטיעון של התובעת, ניתן היה לצפות לכך שכבר במסגרת החשבון הראשון אותו הגישה לנתבעת, הייתה התובעת דורשת את הסכום בו נקבה בהצעת המחיר, בתוספת 20% בגין גלוון. כך, למשל, בהצעת המחיר אותה מסרה התובעת לנתבעת דרשה התובעת סכום של 4,000 ש"ח עבור התקנת סורג, בתוספת 20% בגין גלוון (מסמך 2). אין חולק על כך, שהתובעת התקינה את הסורג, ולסורג נעשה גלוון. על פי גישתה של התובעת, ניתן היה לצפות לכך שבמסגרת החשבון שהתובעת הגישה לנתבעת לאחר ביצוע העבודות, היא תדרוש סכום של 4,800 ש"ח, היינו סכום של 4,000 ש"ח בתוספת 20% עבור הגלוון. דא עקא, שבחשבון מס' 2 דרשה התובעת רק סכום של 4,000 ש"ח (מסמך 3). רק מאוחר יותר, במסגרת חשבון מס' 4 (מסמך 6) דרשה התובעת "תוספת 20% לגלוון". העובדה שהתובעת לא דרשה את "תוספת הגלוון" כבר בחשבון הראשון שהגישה, תומכת בטענת הנתבעת כי בין הצדדים הוסכם, שהמחירים בהם נקבה התובעת בהצעת המחיר שהגישה כוללים גלוון, וכי התובעת לא תהיה זכאית לתוספת נפרדת עבור הגלוון.

18.        אכן, במקרה שלפנינו ניתן היה להסתייע בראיות בדבר ההיגיון הכלכלי של ההתקשרות, כפי שהתובעת ביקשה לעשות. אלא שהתובעת לא הביאה ראיות ברורות בעניין זה, והנתבעת, מצידה, חלקה על טענות התובעת בדבר עלות הגלוון. אני סבור, כי בנסיבות אלה ניתן לתת משקל לחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, הבקיא בהוויית עסקי הבנייה, בהתקשרויות בין העוסקים בה, בעלויות ובמחירים. הדעת נותנת, כי המומחה ראה לנגד עיניו גם את ההיגיון הכלכלי של העסקה, והוא נתן לעניין זה משקל בין יתר השיקולים ששקל. העובדה שלא ראה לזכות את התובעת ב"תוספת גלוון", תומכת, במידת מה, במסקנה אליה הגעתי, ולפיה בנסיבות העניין, לא עלה בידה של התובעת לשכנע כי בהסכם ההתקשרות שנערך בין הצדדים סוכם כי התובעת תהיה זכאית ל"תוספת גלוון". בנסיבות אלה, אני דוחה את תביעתה של התובעת בעניין זה.